המודל של תב"ע קפיטל

אישור התב”ע מול הרשויות מתבצע מראש. הדיירים יודעים מה הזכויות שלהם ומה שווי התמורה, לפני שהם מכרו את הבית שלהם ליזם.

ההסכם נחתם לפני אישור/קידום התוכנית – אין ודאות מה יאושר לבסוף ומה תהיה התמורה בפועל או האם היא ראויה.

ההסכם המשפטי עם היזם נחתם לאחר אישור התוכנית, כשכל הנתונים ברורים וידועים לדיירים.

ההסכם כולל סעיפים המאפשרים ליזם לסגת או לשנות תמורות אם אין לו רווחיות מספקת.

הדיירים בוחרים את התמורה המתאימה להם: פיצול דירה במקרה שהשטחים גדולים, מנגנון של קבלת כסף ודירה ו/או רק כסף – בהתאם לצרכים האישיים ועל פי בחירת הדייר.

התמורה אחידה לכולם, ללא אפשרות דינמית במתן התמורה לאור אי הוודאות הקיים בשלב כה התחלתי.

הצוות המקצועי (עו”ד, שמאי, אדריכל) נבחר ע”י הדיירים ומייצג את האינטרסים שלהם בלבד.

היזם מביא את הצוות הקבוע שלו, שמחויב אליו בלבד ופועל לפי מטרותיו העסקיות.

לאחר אישור התוכנית – הדיירים יוצאים למכרז בין יזמים, עם חופש בחירה מלא וללא סנקציות ותירוצים של ״אני לא יודע מה יאשרו״.

כל הצעה מסחרית שניתנת לפני אישור התכנית היא לא נכונה ונכונה באותה מידה. אין וודאות תכנונית וכלכלית ולכן היכולת לשאת ולתת לא קיימת. לא ליזם, ולא לדיירים.

הזכויות המתווספות בתכנון מועברות בעיקר לדיירים ומביאות להגדלת התמורות בפועל.

מרבית הזכויות העודפות נשארות בידי היזם ומנוצלות לרווחיו בלבד.